למעשה אצל אישה הרה אין הדבר מדויק כי היא מרגישה הרבה שינויים בגופה, חווה תחושות שונות ומשתנות וסובלת לפעמים מהפרעות וקשיים בהתנהלותה היום יומית במהלך ההריון. הגוף משתנה והאישה מרגישה פחות יפה. לאחר אכילה היא מרגישה כבדה. יש בחילות ובעיות שיווי משקל שגורמות לה להרגיש פחות זריזה וספורטיבית.
האישה עוברת ומתגברת על חוויות בלתי נעימות אלו למען ההבטחה ש ייולד לה ילד.
לידת התינוק היא מטרה אפשרית אך לא מובטחת – והאישה צריכה להתגבר על הרבה מכשולים לפני ההגעה למטרה הנכספת.
המחקרים הפסיכולוגיים והפסיכואנליטיים אינם מדברים עוד על עובר אלא על תינוק שעדיין לא נולד!
עניין זה הוא מושג בסיסי והכרחי למען הבטחת הבריאות הנפשית של הילד וההורים. הסיבה שלפעמים ההורים אינם רוצים לדבר ולא לחשוב על תינוק לפני הלידה היא מנגנון הגנה מפני כאב ואכזבה אפשריים בגין אובדן. מנגנון הגנה זה גובה מחיר גבוהה משני הצדדים ובא לידי ביטוי בדיוק בשעת הלידה.
כי במקום שההורים יפגשו תינוק מוכר ואהוב מצד אחד, והתינוק , מצד שני, יפגוש הורים שכבר היתה לו ההזדמנות לחוש להרגיש ולשמוע, הופכת הלידה לרגע של הכרה פתאומית ומפתיעה; נחיתה –תאונה, שהיא מפחידה וטראומתית, והרבה פעמים מובילה לניתוק רגשי ממושך של האמא מהתינוק.
אם הקשר והתקשרות בין ההורים לעובר מתקיימים במהלך ההריון, הלידה הופכת לרגע של להכיר מחדש ולא לרגע של נחיתה או זריקה של התינוק לעולם בלתי מוכר. אם, האימא מדברת עם התינוק כל יום וגם האבא מדבר אליו כשהוא מלטף את הבטן של האימא וההורים קוראים לתינוק בשם חיבה כשיגרה יום יומית, המפגש בלידה הופך להיות מפגש עם מכר ישן חדש.
המעשה הזה של הכרה ומראה עיניים לפני הלידה כלומר, האפשרות לראות את בני או ביתי באמצעות האולטרה סאונד, מאפשר ללא ספק התקשרות (BONDING ) עם תינוק שאוהבים אותו יותר ( ראו הפתגם הספרדי..) והוא מקבל מעמד של קיים. צילום האולטרה סאונד יוצר ומגביר את האפשרות לבניית התקשרות ליחסים של שניים (אימא-תינוק) ושלושה (אימא-תינוק-אבא) שמתחילה כבר לפני הלידה. אם טכנולוגית האולטרה סאונד לא משמשת ככלי לשליטה אובססיבית (בכדי לבדוק כל הזמן ש הכל בסדר ) ומשתמשים בו במידה כדי לרואת את התינוק שמתפתח וחי בתוך גוף האם הדגש והיתרון בצילום תלת-מימדי של פעימות הוא במעבר המשמעותי ממעמד של אישה בהריון למעמד של אישה שמצפה לתינוק. המעמד החדש של תינוק קיים שאפילו ראיתי ברחם של אימא שלי, מאפשר גם לאחים העתידיים לפתח התקשרות יותר אמיתית, יותר אישית, ולהכין את עצמם להתמודדות עם אהבה וקנאה לאח החדש בהדרגתיות.
כאשר האימא שמה את הדגש על התינוק ולא על ההריון קטן גם הסיכון לדיכאון אחר הלידה. הציפייה לתינוק במהלך ההריון הופכת את הלידה ואת ההתרגלות לנוכחות התינוק לפחות טראומטיים לאחר לידתו. מובן שהנחיתה הרכה עם לידתו של התינוק בתא המשפחתי החדש איננה מפחיתה מהעבודה הקשה שמשקיעים ההורים לאחר לידתו אך המפגש ההתחלתי המוצלח יכול לסלול דרך לדינמיקה חיובית יותר בתהליך גידולו של התינוק.